פסק-דין בתיק ת"ק 001062/04

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת באירוע תאונת דרכים בו היו מעורבים עוד שני רכבים, רכב נהוג בידי הנתבע מספר 1 אוטובוס בבעלות אגד, ורכב נוסף נהוג בידי הנתבעת 2 מבוטח אצל הנתבעת 4

   התובעת הגישה את כתב התביעה ובו טענה

" נתבעת 2 גב' ליס ילינה שהיתה ברכב מספר 3458216 נעצרה מאחורי , נתבע 1 שהיה באוטובוס 8521001 לא הספיק לעצור פגע בנתבעת 2 ומהדף המכה נתבעת 2 פגעה בי ..."

   הנתבעת 1 הגישה כתב הגנה , ועיקר הטענות בו בענין האחריות לתאונה הוא כי הנתבעת 2 פגעה ברכבה של התובעת, ורק לאחר מכן, פגע בה האוטובוס מאחור .

 הנתבעים 2-4 הגישו הגנה ובו הטענה בענין האחריות היא כי , הנתבעת 2 עצרה עצירה מלאה אחרי רכב התובעת, ללא פגיעה בו, נפגעה מאחור ע"י האוטובוס , ונהדפה לעבר רכבה של התובעת.

 לכאורה גרסתם זו של הנתבעים 2-4 מגובה ונתמכת גם בנטען בכתב התביעה של התובעת., ואולם בעדותה בפני , אין התובעת יודעת מי פגע במי קודם, ואין בפיה תשובה ברורה בעד גרסתה של הנתבעת 1 או בעד גרסתם של הנתבעים 2-4 .

את הסתירה אשר בין האמור בכתב התביעה ועדותה של התובעת בפני באשר לסדר הפגיעות, היא מתרצת זאת בכך שלא היא כתבה את כתב התביעה אלא פקידה במשרד סוכן הביטוח  שלה .

 עדותה של התובעת כאמור אינה תומכת בגרסה לא של זו ולא של אלה, ועל כן אין לה כל משקל בשאלה מי פגע במי קודם.

 אקדים ואומר שאני דוחה את נסיונם של הנתבעים 2-4 ליחס לנהג המשאית אחריות לנזקיה של התובעת, התובעת ראתה את המשאית סוטה ועוצרת, בלמה ולא פגעה במשאית, ונפגעה מאחור ע"י הנתבעים או מי מהם .

 בלימות חירום הן דבר שגרתי במהלך נסיעה בכבישים, שיש לקחת אותו בחשבון, בין מסיבה הנראית לעין ובין מסיבה שאינה נראית לעין. נוהג ברכב חייב לשמור מרחק מהרכב אשר לפניו, שיאפשר לו לעצור מאחוריו בבטחה בלי לפגוע בו במצב של בלימת חירום.

 העובדה כי התובעת עצרה את רכבה בפתאומיות בגלל אותה משאית, אינה עושה את נהג המשאית, היא לבדה, אחראי לאירוע הפגיעה ברכב התובעת מאחור ע"י הנתבעים או מי מהם .

 אילו למשל היו נגמרים נזקים בחלק הקדמי של רכב התובעת, היתה מתעוררת השאלה בדבר אחריותה של התובעת או נהג המשאית שעוצר ללא כל סיבה מוצדקת והקשורה בנסיעה ובתנאי הכביש , לנזקים שנגרמו כתוצאה מהמגע בין רכב התובעת והמשאית. אין נזקים בחלק הקדמי ברכב התובעת, ואין ליחס לנהג המשאית חלק באחריות לנזקים שנגמרו לרכבה של התובעת מאחור .

 כפי שציינתי , אין בעדותה של התובעת בפני כדי לתמוך בגרסה זו או זו בגרסאות הנתבעים .

  כתב התביעה נוסח ע"י פקידה במשרד סוכן הביטוח של התובעת, ומתברר כי רכבה של התובעת היה גם הוא מבוטח אצל הנתבעת 4 , כך שהיה מניע וענין לפקידה במשרד הסוכן, בכך כי האחריות לתאונה תוסט מהנתבעת 2 , ובסופו של חשבון מהנתבעת 4 , לעבר הנתבעת 1 . כך שאין כל משקל לניסוח כתב התביעה לקביעת אחריותו של מי גרמה לתאונה .

 נותרו בפני גרסאותיהם של הנתבעת 2 ועד הגנה מטעם הנתבעת 1 . וכמובן שכל אחד מהם טוען כי האחר אחראי לתאונה .

 נציג הנתבעים 2-4 הגיש את דו"ח השמאי ותמונות הנזק בקשר לנזקים ברכב בו נהגה הנתבעת 2 . על פי אותו דו"ח מבקש הוא להוכיח  כי  רכבה של הנתבעת 2 אכן נפגע מאחור ונהדף .

דו"ח שמאי יכול במקרים מסוימים להיות ראיה נסיבתית לשאלת מי פגע במי קודם. לא בכל מקרה ולא בכל צורה או כמות של נזק הדבר אפשרי. במקרה שלפני , אני מבחין כי הנזק ברכבה של הנתבעת 2 בחלקו האחורי הינו 16316 ש"ח נזק לא כולל מע"מ . ואילו בחלקו הקדמי של רכב הנתבעת 2 הנזק הינו 11246 ש" ללא מע"מ . סך הכל עבודות בחלק הקדמי 2580 ש"ח . סך הכל עבודות בחלק האחורי 4000 ש"ח .

 יש בכמות הנזק בחלק הקדמי לעומת הנזק בחלקו האחורי ברכבה של הנתבעת 2 כדי להטות את כפות המאזניים לכיוון טענת הנתבעים 2-4 כי רכבה של הנתבעת 2 נפגע ע"י האוטובוס ונהדף לעבר רכבה של התובעת.

 מנגד עומד ממצא אחר , לפיו מדובר בתאונה בכביש רטוב , וחלק , הנתבעת 2 אומרת כי